אמאייל חם זה חומר מהפנט!!

וגם מפונק, אריסטוקרט, אציל ויפהפה!

הוא הגיע אלינו מתרבויות ותקופות עתיקות. נעשה בו שימוש נרחב ביותר בזרם האר-נובו (Art-Nouveau) ועוד הרבה הרבה לפני כן,

בסין, הודו, פרס, רוסיה ועוד.

אופן העבודה, וכן החומר עצמו, עברו מעט מאד שינויים מאז תקופות אלו ועד היום.

לפעמים אני מרגישה זכות גדולה להיות מעין חוליה מקשרת, מעצם בחירתי לעסוק בחומר מסורתי וקדום זה.

מקשרת בין אמנים חרוצים שחיו לפני אלפי שנים, בכל מיני מקומות בעולם, שכתשו ושטפו את הצבעים בדיוק כמו שאני עושה - לבין תרבות המאה ה-21, עם טכנולוגיה ואורח חיים שרחוק שנות אור...עם תהליכים תעשייתיים שנעשים ללא מגע יד אדם...

איפה שהוא שם באמצע, אני נמצאת עם העבודה שלי...

אני נהנית לשמר את המגע הזה, דרך העבודה האיטית והפרטנית, בכל אחד ואחד מהפריטים שיוצאים מהסטודיו שלי.

האמאייל מגיע כגבישים גדולים או כאבקה גרוסה גס (בערך מרקם של סוכר), אותה צריך לכתוש כתישה רטובה בעזרת מכתש ועלי לאבקה עדינה ודקה יותר.

המהדרין כותשים ושוטפים 4 עד 7 פעמים!! (כל צבע וצבע!!)

אני כותשת ושוטפת פעמיים. מפונק מפונק אבל יש גבול!!

למרות כל הנאמר למעלה...עדיין אנחנו בארץ ישראל, במאה ה-21...

ככה התהליך נראה, בעבודה בסטודיו:

קודם צריך לבחור צבע, מתוך מלאי של שקופים, אטומים, אופאלים...יש אצלי בסטודיו צבעים שעדיין לא השתמשתי בהם אף פעם.

אחר כך כותשים במכתש ועלי,כותשים ושוטפים, ושוב, עד שמתקבלת אבקה רטובה ועדינה.

ואז מיישמים על התכשיט. בשפת אמאייליסטים זה נקרא "הנחה רטובה". (להבדיל מפיזור אבקה יבשה).

את המשך התהליך, את שלבי השריפה, אפשר לראות ברשימה הבאה.

(חילקתי לשתיים, לטובת ה-ADHD שבינינו).

צילומים בפוסט זה: אורה כהן