צורפות זה מקצוע של חורף!

בעיקר כשעובדים עם תנור אמאייל..

עבודה עם אש (הלחמות, הרפיית המתכת ועוד..) וישיבה ממושכת "צ'יק טו צ'יק" לצד תנור שמד הטמפרטורה שלו מכוון קבוע על 850 מעלות, יוצרות אווירה מעולה לימים קרים ואפורים.

 

שלא כמו תנור קרמיקה, שאליו וממנו מכניסים ומוציאים את העבודות לשריפה בעודו קר,

ונותנים לו "לעבוד לבד" בלי שמציקים לו תוך כדי, - בתנור אמאייל התהליך שונה.

מכוונים את הטרמוסטט על הטמפרטורה הרצויה, יושבים לידו ומכינים את הפריטים לשריפה, ולסירוגין פותחים וסוגרים כל הזמן, מכניסים ומוציאים תכשיט תכשיט, כל אחד לחוד, כל אחד בזמנו.

כל תכשיט מבקר בתנור בין 2-4 פעמים!! כל פעם עם שכבה נוספת של אבקת אמאייל דקיקה ומפונקת.

(אם מנסים לקצר תהליכים ולהעמיס הרבה בבת אחת, אז האמאייל פשוט קופץ ומתקלף אחרי השריפה). 

איזה כייף זה בחורף- לפתוח ולסגור את הכור האדום לוהט הזה, להציץ קרוב קרוב ולקבל אודם בלחיים מהלהט, ולראות אם מוכן....

 

 מכניסים לתנור..

התכשיט מונח על רשת ברזל שנושאת אותו פנימה.

עוד לא, עוד לא...

 

 

עכשיו מוכן, ויצא החוצה. האמאייל עדיין לוהט, מבריק ונוזלי. 

 עכשיו אלו רגעי הקסם של החומר והטכניקה האלו!!! רגעי הקסם בזכותם אני ממשיכה בתהליך תובעני ובלתי מתפשר שכזה, כבר יותר מעשרים שנה...

המיידיות שבה ניתן לחזות בשינוי הזה שהאבקה הרטובה עוברת כדי להפוך למעטה זכוכיתי וצבעוני, היא המרגשת...

כמו בשריפת קרמיקה, תמיד יש ציפיה והפתעה, תמיד ישנו סיכוי שיישרף או ייסדק, או שהגוון יצא קצת שונה מבדרך כלל...

לפעמים בתוך תהליך העבודה, אני לוקחת לי רגע לעצור ולבהות בתכשיט שמתקרר לאיטו, לראות את הקסם של השתנות הצבע קורית מול עיני לאט לאט,  כמה פעמים, עד שמתקרר לגמרי ומתקבע על התוצאה הסופית.

 את תחילת התהליך אפשר לראות ברשימה הקודמת.

צילומים: אלונה להב.