כמו בכל שנה בעונה הנהדרת הזו, צמחיית הבר העשירה שלנו מתעוררת מתרדמת הקייץ היבשה והמאובקת, ושולחת החוצה לאויר העולם את ניצניה ועלעליה הרעננים.

כמו בכל שנה בעונה זו, ממש כמו שעון, מתעוררת בי אותה תחושה "מיסיונרית" להמליץ ולהראות כמה יפה יכולה להיראות גינה שבאדמתה טמונות להן רקפות בר, שהן לגמרי מקומיות ו"ילידות המקום", לא מיובאות ולא מהונדסות.

דמיינו לרגע שגינתכם תיראה כך, כמו בצילום מופלא זה שצילם הצלם המוכשר והמבריק  אלברט קשת.

אז נכון, לרובנו אין גינה של עשרות או מאות דונמים עם חורש טבעי (או נטוע), אבל כל בעל/ת גינה יכול/ה למצוא איזורים ריקים בהם אפשר לטמון פקעת רקפת או שתיים, ולתת לה לעשות את מה שהיא יודעת: לגדול ולהתרחב, לגדל סביבה דורות של תינוקות שהופכות לפקעות נוספות ויוצרות עם השנים אוכלוסיה משגשגת של הצמח הכי מתוק בעולם!

בתמונה למעלה אפשר לראות את העלים הגדולים של פקעת האם שנשתלה אצלי בגינה לפני שלושה חורפים, ומסביבה שלושה דורות של פקעות "תינוקות", שהתחילו מזרעים. (זרעים שהתפזרו מהפרחים של האמא).הרקפת אוהבת את הצאצאים שלה לידה, וכך עם השנים מתקבלים מרבדים צפופים. דמיינו שכל עלה קטנטן כזה מייצג פקעת עתידית. הקטנטנים ביותר נבטו החורף הזה מזרעים של פרחי השנה שעברה, הבינוניים הם בני שנתיים והגדולים יותר בני שלוש שנים.

 בתמונה למטה צילמתי פקעות "תינוקות" שרק נבטו, ופקעות בנות שנה ושנתיים. לא לדאוג, אחרי הצילום טמנתי אותן מחדש באדמה.

 

לכל רקפת יש "טביעת אצבע" משלה, דוגמא שונה על העלים, ממש מגוון עשיר של דוגמאות וגווני ירוק וכסוף.

רקפות בר ניתן לקנות בזרעים מציון, וגם במשתלות נבחרות כמו סלונר ועוד. 

אני אוהבת לבחור אותן לפי העלים, בוחרת כמה שיותר מגווון. 

כמובן שבשום אופן לא מוציאים פקעות מהיער ומהטבע!!

אז יאללה, עכשיו זו העונה (למעשה כבר ממש סוף העונה) לטמון פקעות של רקפות באדמה ולהינות מהשתקפות העונות והטבע אצלנו בגינה. 

לא תאמינו כמה מספקת ומתגמלת החוויה.